אלו טרפות פרק שלישי במשנה אלו טרפות נקובת הושט ופסוקת הגרגרת. הא דלא קתני ניקב הושט ונפסק הגרגרת כדקתני ניקב קרום של מוח וניקב הלב, וכבר עמדו בזה מן המפרשים ז"ל, והנראה לי בזה, לא מיבעי' לפי תירוצו של רבא לעיל (דף ל"ב ע"ב) דאלו אסורות קתני ונבלה דמחיים מטמאה לא קתני א"כ ממילא ניחא דקתני נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דהכוונה בהמה שהיא נקובת הושט ופסוקת הגרגרת כמו אחוזת הדם והמעושנת דלקמן, אבל כשנשחטה והוי נבלה דמטמאה לא קא חשיב, מיהו אפי' למאי דמסיק לעיל דמשנה לא זזה ממקומה מ"מ כל כמה שיכול למיתני שיהא שוה לשאר הטרפות ניחא ליה למיתני כך, לכך נקט להו כשהבהמה חיה דאינה מטמאה עדיין כנבלה רק דאסורה ואין מועיל לה שישחטנה להתירה באכילה, ואף דאכתי לא דמי דאי שחטה מטמאה ואינך טריפות אינן מטמאין כלל,. מ"מ נקט לה משום משנה לא זזה ממקומה, כנ"ל: שם ניקב הלב לבית חללו. פירש"י ואם לא הגיע לחלל קתני סיפא דכשרה ע"כ, ולא נתבאר מה ביקש הרב ז"ל בדבר זה כיון דבהדיא קתני לבית חללו ואדרבא כבר הקשו התוס' דהך סיפא מיותר לגמרי והוצרכו לתרץ דס"ד סמוך לחללו טרפה, ורחוק מאד באמת לומר דנתכוין רש"י ז"ל לאפוקי דלא נימא בסמוך לחלל טרפה, ונראה לי משום דס"ד לומר דאי ניקב מעבר לעבר אפי' לא עבר הנקב בתוך החלל מ"מ טרפה, רק דמתניתין רבותא קאמר דאפי' לא ניקב מעבר לעבר רק לחלל טרפה, ולאפוקי מזה הביא רש"י ז"ל הא דתנן בסיפא דאי לא הגיע לחלל כשרה, וע"כ הכוונה אפי' ניקב מעבר לעבר דאי בעבר אחד ולא לחלל הא מפורש כאן לבית חללו דוקא וע"כ דסיפא קמ"ל דכל שלא הגיע עד לחלל אפי' ניקב מן הצד של חלל מעבר לעבר מ"מ כשרה, או דהכוונה כך דס"ד דעיקר מה דבעינן לחלל דהוא באמצע וכשהגיע לחלל הרי ניקב רוב הלב ולפי זה אי ניקב משני צדדים מכאן ומכאן ולא הגיע לחלל מ"מ הרי רוב הלב נקוב, קמ"ל דכל שלא הגיע לחלל כשרה, והיינו דקתני סיפא ניקב ולא הגיע לחלל ובצד אחד הרי מפורש, וע"כ לאפוקי מהנ"ל רק בכל גווני שניקב ולא הגיע לחלל כשרה, תדע שהרי גבי טחול דניקב טרפה וודאי אי ניקב מב' צדדין ולא נשתייר עובי דינר טרפה וס"ד דה"ה בלב קמ"ל לחלל דוקא: שם נשברה השדרה ונפסק החוט. פירש"י דאורחא דמילתא נקט דפסיקת חוט ע"י שבירת שדרה הוא ע"כ, ולא ידעתי למה לא נקט גבי קרום של מוח נשבר הגלגולת וניקב הקרום דג"כ אורחא דמילתא להיות נקוב הקרום על ידי שבירת גלגולת, לכן נראה לי דדינא קתני דכל שנשברה השדרה צריך לבדוק על פסוקת החוט, משא"כ בגלגולת אפי' יש שבר בגלגולת אין צריך לבדוק קרום של מוח, מיהו בנפחתה הגלגולת צריך לבדוק הקרום, ועמ"ש לקמן דנ"ד גבי אלו כשרות שיש לפרש עוד דקמ"ל דברוב עורו דוקא מיטרפה לא ברוב מוחו, דכיון שנפסק ע"י שבירת שדרה מסתמא נפסק רוב עורו ג"כ דלא שייך שיפסק רוב מוחו ולא רוב עורו רק אי נפסק ע"י חולי ולא כשנפסק ע"י שבר מבחוץ ע"ש: שם הריאה שניקבה שהא דלא נקט ניקב קרום הריאה כמו במוח לעיל, משום דהריאה ספוגית ומלאה נקבים בפנים רק העור מכסה עליה לכלוא את הרוח וכל שניקב העור ממילא כל גוף הריאה נקוב והרוח יוצא, שהרי כשניקבה הריאה ב' העורות כשנופחין בקנה יוצא הרוח דרך הנקב, וע"כ שכל שנפתח עור הריאה ממילא נקובה כל גוף הריאה משא"כ בקרום המוח אין נקב רק בקרום ומ"מ טרפה, אבל בריאה עיקר הטרפות מחמת שע"י שנפתח הקרום הריאה עצמה נקובה והרוח יוצא: מיהו יש לדקדק דהוי ליה לומר ניקבה הריאה כמו ניקבה הקיבה ניקבה המרה ומ"ש בריאה דנקט האבר קודם לחסרונו, בשלמא בכרס לפי שיש פנימי וחיצון בזה ניקב ובזה נקרע נקט שניקבה או שנקרע רוב החיצונה וכן המסס וביה"כ לפי שיש תנאי בנקובתן לחוץ משא"כ ריאה, ומזה נראה לי ראיה דאף די"ח טרפות אינן צריכין בדיקה אבל ריאה כיון דטרפות שכיח בה צריך לבודקה לראות אי יש בה נקב לכך קתני הריאה שבדקוה ונמצא בה נקב: שם או שחסרה. פירש"י בגמרא פריך היינו ניקב, ואיכא למידק לפי מה שמנה הרמב"ם ז"ל הא דאמר רבא בגמרא חמשה אוני אית לה לריאה חסר או יתיר או חליף טרפה תחת סוג חסירה, ומנה ניקבה הריאה תחת סוג נקובה, א"כ מאי קושיא היינו ניקב, נימא שחסרה היינו חסר אונא או חליף, ונראה לי דלא קשיא כלל דוודאי אף דסוג חסירה כולל הן מה שנולד חסר הן מה שנחסר אח"כ מ"מ כיון דנקט התנא או שחסרה, ע"כ שיש חסר שנחסר אח"כ וג"כ טרפה מחמת חסר, דאו שחסרה אי איפשר לפרש רק שנחסרה אח"כ, ושפיר פריך אי מבחוץ היינו ניקבה דאי איפשר שתחסר מבחוץ ולא תהא נקובה (והא ליכא למימר דבנקב בעינן ב' עורות וחסר אפי' עור העליון בלבד דהא ריאה דאיגלדא כולה כשרה) ומזה דייקינן דע"כ חסרה מבפנים ושמיה חסרון: ודע דעכ"פ מוכח במשנה להדיא דחסר מבפנים לאו מתורת ניקב או סופו לינקב מיטרפה, דהא לא חשיב במתניתין דמיא לדיותא, דסופו לינקב בכלל ניקב הוא כמו שכתבו התוס' בד"ה ודרוסת הגז, וכן מבואר ברמב"ם דחשיב שינוי מראה בריאה בכלל נקובה וחסר אונא בכלל חסירה, ולפי זה אני תמה על הט"ז סוף סי' מ"ג שכתב שנראה לו להכשיר ליקוי בטחול בפנים דהא בריאה ג"כ חסרון מבפנים לא שמיה חסרון ודבריו תמוהין דאפי' אי חסרון מבפנים שמיה חסרון מאי ענין חסרון לטחול דהא בריאה קתני ניקבה או שחסרה אלמא דאי לא הוי קתני או שחסרה לא הוי מטריפין חסרון מבפנים דאין ענין חסרון לנקב וכל היכא דלא איתמר רק ניקב אינה טרפה בחסרון א"כ בטחול שלא הוזכר רק ניקב הטחול היכי ס"ד להטריף בחסרון מבפנים. גם אני תמה על הט"ז שהוא סותר עצמו למה שכתב שם מעיקרא בביאור דברי המרדכי בטחול של פרה ע"ש, ועכ"פ ברור שאין שום טרפות חסרון בטחול דניטל כשר ואפי' נחתך לחד לישנא כשר דהוי כמעט ניקב, וכ"ש שאין להטריף חסר מבפנים בטחול, ובחנם מטריפין בעלי הוראה הרבה טחולים שיש בהם בועות והבשר שלם מבחוץ בב' צדדי הטחול רק שאין שם שיעור עובי דינר זהב דברור לפע"ד שאין בו שום בית מיחוש, ועוד אבאר בס"ד לקמן (דף נ"ה) ושם יתבאר דברי המרדכי הנ"ל: שם נפלה מן הגג. פירש"י ושחטה מיד וכו' חוששין שנתרסקו ונתפרקו איבריה ואין טעם לטרפות וכו' ובגמרא אמר וכו', הרשב"א ז"ל בחידושיו לקמן בפיסקא נפלה מן הגג כתב על דברי רש"י הללו ליתן טעם בדבר דתוך מעת לעת לא איגלי בהתתיה ואח"כ נתגלה הילכך בלא שהתה מע"ל ושחטה אפי' לא נמצא כלום טרפה, ואני תמה חדא אפי' לפי הבנתו דכוונת רש"י שאין טעם בדבר למה טרפה אף שאין רואין שום ריעותא, ג"כ יפה פירש"י לשיטתו שפי' לקמן דהך בדיקה בשהתה מע"ל או עמדה היא רק על טרפות דהיינו שבירת צלעות ועקירת חוליא ופסוקת חוט אבל כל שאין בה אחד מן הטרפות לא חיישינן, משא"כ בלא שהתה ולא עמדה אפי' אין בה מן הטרפות כלום טרפה מחמת החבט שנתפרקו חוליותיה ופרקיה ע"ש, והשתא יפה כתב רש"י ז"ל לשיטתו שאין טעם לטרפות דאפי' אין בה שום טרפות עכשיו טרפה מחמת החבט, דליכא למימר דיתגלה בהתתיה אח"כ דהא אח"כ לא איכפת לן ריסוק כלל רק טרפות ממש וכל שאין בה טרפות עכשיו לא יהא בה אח"כ, ועוד בעיקר דבריו אני תמה כי מה שכתב רש"י ז"ל ואין טעם לטרפות לא מן השם הזה שחשב הרב ז"ל רק דכיון דמטריפין מחמת ריסוק ופירוק איברים, וטרפות זה נקרא נפולה, ש"מ דריסוק עצמו בלי נפילה אינו טרפות דאל"כ למה אמרו נפולה הוי ליה למיחשב בהמה שנמצא בה ריסוק ופירוק טרפה וע"כ דבלא נפלה אינו מזיק ושפיר קאמר דאין טעם לטרפות דחסרון זה בלא נפלה אינו מזיק ואי נעשה ע"י נפילה טרפה וע"כ דאין בזה טעם רק הל"מ, תדע דהא בשהתה מע"ל ונבדקה ולא נמצא בה טרפות אפי' נמצא בה ריסוק כשרה ש"מ שאין ריסוק זה טרפות רק בנפלה ולא שהתה מע"ל ופשיטא שאין בזה טעם וזה ברור: מיהו עיקר דברי רש"י דפי' דבדיקה דאחר מע"ל היא רק על טרפות אין כן דעת הרמב"ם ז"ל דפסק להדיא דהבדיקה היא על ריסוק ג"כ חוץ בית הרחם ונראה לי טעמו דלפירש"י קשה מאד הך נפולה דהל"מ היכי דמי אי אחר שהייה ועמידה הרי אין מטריפין רק בנמצא בה טרפות וא"כ אין זו נפולה רק בכלל שאר הטרפות ומאי נפקא מינה אי באו מנפילה או משאר חולי, ואי קודם שהייה ועמידה תיקשי היכי הוי טרפה וודאית, שהרי איפשר אי לא היה שוחטה היתה שוהה מע"ל ועמדה, וליכא למימר דרוב הוא שתמות, דהא חזינן בב"ק דף נ"ב בההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי ושחטיה מריה וטרפיה ר"נ ואמר אי היה ממתין מלשוחטו עד שישאל לחכמים לא הוי מפסיד לתורא אלמא דאין טרפות זה ברור, ואדרבא קרוב שלא היה נטרף כלל, ועכ"פ לא הוי רק ספק טרפה, ולא יתכן שהיתה הלכה לספק טרפות ומזה מוכח להדיא דהך נפולה הכוונה אחר מע"ל ונמצא בה ריסוק אף שלא נמצא בה משאר הטרפות מיטרפה בריסוק בלבד, ורחוק לומר דלזה ג"כ נתכוין רש"י במה שאמר אין טעם לטרפות דכיון דבעמדה ושהתה מע"ל כשרה למה בשחטה קודם טרפה וודאית, דוודאי לא שייך שהיתה הלכה על ספק טרפה שתהא וודאי טרפה: מיהו נראה לי ליישב פירש"י, והוא דעיקר נפולה היא אי שחטה מיד ונמצא בה ריסוק איברים, זו טרפה וודאי שכל שנתגלה בהתתיה תיכף קים לן דאפי' לא היה שוחטה לא היתה יכולה לשהות מע"ל, רק אי שחטה ולא נראה בה ריעותא, ג"כ טרפה מספק דאמרינן שמא נתרסקה ואינו ניכר ותוך מע"ל היה נתגלה אבל אי שהתה מע"ל אפי' נמצא ריסוק לא איכפת לן דוודאי לאו מחמת